היועץ החזיונאי: למה כדאי לחשוב על ההחלטה בעוד חמש שנים
רוב האנשים שעומדים בפני החלטה גדולה שואלים את עצמם שאלה אחת: "מה יקרה אם אעשה את זה?" כמעט אף אחד לא שואל את השאלה ההפוכה - "מה יקרה אם לא אעשה כלום?"
זו בדיוק הזווית שחסרה לרובנו כשאנחנו מתלבטים. אנחנו שוקלים את הסיכון שבפעולה, אבל שוכחים לשקול את הסיכון שבשתיקה. החזיונאי הוא מי שמחזיר את השאלה הזו לשולחן.
מי הוא היועץ החזיונאי ומה הזווית שלו
ב-TAVUNA יש ארבעה יועצים שבוחנים כל דילמה מזוויות שונות: הריאליסט, האנליסט, החזיונאי, והמומחה. כל אחד שומע את אותה הסיטואציה ומחזיר תובנות מנקודת מבט אחרת.
החזיונאי בוחר בזווית של הטווח הארוך. הוא לא עסוק במה ירגיש נכון מחר בבוקר, אלא במה ירגיש נכון בעוד חמש שנים. הוא מחפש את ההזדמנות שמסתתרת בתוך הדילמה - זו שקל לפספס כשמסתכלים רק על הקושי שמולך עכשיו.
לא כי הוא חולם בהקיץ. אלא כי בלי מישהו שמרים את הראש ומסתכל קדימה, רוב ההחלטות מתקבלות מתוך מה שדוחק עכשיו - ולא מתוך מה שבאמת חשוב לאורך זמן.
הסוד של החזיונאי: לשאול על העתיד, לא רק על ההווה
החזיונאי לא שואל "מה הכי טוב לעשות עכשיו?" הוא שואל שאלות שמכריחות אותך להרים את המבט:
- איפה אתה רוצה להיות בעוד חמש שנים, וההחלטה הזו מקרבת אותך לשם או מרחיקה?
- מהי ההזדמנות הכי גדולה שמסתתרת כאן, שאתה אולי לא רואה כי אתה עסוק בסיכון?
- מה יקרה אם פשוט לא תעשה כלום - ותישאר בדיוק במקום שאתה היום?
השאלה האחרונה היא אולי החשובה שבהן. אנחנו נוטים להתייחס ל"להישאר במקום" כאל ברירת המחדל הבטוחה. אבל גם חוסר מעש הוא החלטה - ויש לו מחיר. לפעמים המחיר של לא לזוז גדול בהרבה מהמחיר של לנסות. מחקרי חרטה תומכים בכך: גילוביץ' ומדבץ (1995) מצאו שלאורך זמן אנשים מתחרטים דווקא על מה שלא עשו, יותר מאשר על מה שעשו.
חזיונאי הוא לא הזוי
קל לבלבל בין השניים. הם לא אותו דבר.
ההזוי אומר: "תלך על זה, יהיה מדהים." ולא בודק כלום.
החזיונאי אומר: "אם זה יעבוד - לאן זה יכול לקחת אותך? ומה הצעד הראשון שבודק את זה?" - ונשאר מחובר לקרקע.
ההבדל הוא בכיוון, לא בעוצמה. החזיונאי לא מבטיח לך שמיים. הוא מבקש ממך להפסיק להחליט רק לפי החודש הקרוב, ולהתחיל לשקול גם את התמונה הגדולה. לכן הוא עובד הכי טוב לצד הריאליסט - אחד מסתכל קדימה, השני בודק את הקרקע מתחת לרגליים.
החזיונאי בפעולה: דוגמה מדילמת קריירה
נניח שאתה שוקל לעזוב עבודה יציבה כדי ללמוד תחום חדש לגמרי.
הריאליסט ישאל: "כמה חודשים יש לך עד שתצטרך הכנסה, ומה קורה אם זה לא יסתדר?" האנליסט יבקש לפרק נתונים: שכר ממוצע בתחום החדש, שיעורי השמה, זמן הכשרה. המומחה ישאל על הרקע שלך, מה כבר ניסית, ואיזה כישורים מהעבודה הנוכחית יעברו איתך.
החזיונאי ישאל: "בעוד חמש שנים - אתה רוצה להיות מישהו שלמד את התחום הזה, או מישהו שעדיין שואל את עצמו 'מה היה קורה אילו'?"
זו לא שאלה שמדחפת אותך לקפוץ בלי לחשוב. זו שאלה שמוודאת שאתה לא מוותר על משהו גדול רק כי הצעד הראשון מפחיד. אם אתה בדיוק בנקודה הזו, המאמר על האם לעזוב את העבודה נכנס בדיוק לשאלות האלה.
אותה זווית עובדת גם בהחלטות חיים אחרות. כשמישהו מתלבט אם לעלות לחו"ל, החזיונאי לא שואל רק "האם יהיה שם טוב יותר עכשיו" - אלא "איזו דמות אתה רוצה להיות, ובאיזו סביבה היא יכולה לצמוח".
למה הזווית של החזיונאי מובילה להחלטה טובה יותר
רוב האנשים שמגיעים עם דילמה מסתכלים בעיקר על ההווה: מה כואב עכשיו, מה דוחק עכשיו, ממה אני רוצה להימנע עכשיו. זה הגיוני - ההווה רועש, והעתיד שקט.
הבעיה היא שהחלטות שמתקבלות רק מתוך ההווה נוטות להיות החלטות הימנעות. בוחרים את האפשרות שהכי פחות מלחיצה השבוע, גם אם היא לא זו שתשרת אותך בעוד שנים.
החזיונאי לא בא להחליף את ההיגיון של ההווה. הוא בא להוסיף לו ממד. כשמוסיפים לשאלה "מה הכי בטוח עכשיו?" גם את השאלה "מה ארצה שיהיה נכון בדיעבד?", התשובה לעיתים קרובות משתנה.
ולפעמים היא לא משתנה. גם זה בסדר. לפעמים אחרי שמסתכלים חמש שנים קדימה מגלים שדווקא להישאר זה הצעד שמקרב אותך למה שאתה רוצה. בשני המקרים יוצאים מהתהליך עם החלטה שמחוברת לכיוון, לא רק לרגש של הרגע.
זה ההבדל בין להחליט כדי לברוח ממה שלא נעים, לבין להחליט כדי להתקדם לקראת משהו.
יש לך דילמה שמסתובבת בראש? התחל בחינם - 5 ההחלטות הראשונות ללא עלות.
הכירו את ארבעת היועצים או קראו עוד בבלוג.
מקורות
- Gilovich, T., & Medvec, V. H. (1995). "The Experience of Regret: What, When, and Why." Psychological Review, 102(2), 379–395.
- Gilbert, D. T. (2006). Stumbling on Happiness. Knopf.